סוף המסע

באחד הימים הגיעה ספינה אל חופי האי ובה צוות אנגלי שביצע מרד בקברניט ובאנשיו. אני יחד עם ששת וכמה מלחים נוספים הצלחנו להשתלט מחדש על הספינה ולשחרר את הקברניט ואנשיו ובתמורה הופקדה הספינה בידיי.
החלטתי לנצל הזדמנות זו ולהפליג חזרה לאנגליה.
 את האי השארתי בידי המלחים הספרדים ובידיו של ששת.
ב11 ביוני 1687 הגעתי לאנגליה אחרי 28 שנים, חודשיים ו19 יום על "אי הייאוש" ו35 שנה מחוץ למולדתי.
עניין אותי לדעת מה מצבה של אחוזתי בברזיל ולכן החלטתי להפליג לשם. כאשר הגעתי לליסבון , בירת פורטוגל , פגשתי בקברניט שהציל אותי, ראיתי כי אחוזתי המשיכה לשגשג ולאחר התלבטות רבה החלטתי למכור אותה ולחזור לאנגליה.
את דרכי לאנגליה עשיתי דרך היבשה מכוון שלא רציתי להפליג יותר בחיי. אתם בטח מבינים מדוע . תאמינו לי שגם דרך היבשה כמעט נטרפתי אני וחבריי על ידי להקה של זאבים, אך ניצלנו ואף צדנו דב.
ב-1694 לאחר געגועים רבים החלטתי לחזור אל "אי הייאוש" שם ביליתי את מרבית חיי.

חשוב לי לומר לכם כי אני לא מצטער על אף רגע במסע חיי ולמרות הסכנות שהיו בדרך למדתי להעריך את החיים וכי חשוב לדבוק במטרה ולהגשים כל חלום שבדרך ולהאמין בכוח ההישרדות כי מי יודע איפה הייתי היום ללא מסע זה.