יום
אחד בשנתי החמש עשרה על האי הסתובבתי באי כמו בכל יום, אך הפעם ראיתי טביעת רגל על
החוף. השתגעתי מטביעת הרגל ונכנסתי ללחץ רב ובלתי מוסבר. מרוב הלחץ החלטתי להפוך
את ביתי למבצר מוגן שבו הצבתי את הרובים כתותחים על החומה, ופיזרתי את הצאן במכלאה
מוסווית.ידעתי שעל האי ישנם פראים אוכלי אדם- קניבלים - משום שגיליתי בקצה השני שלו שרידים רבים של גולגולות ועצמות אדם. ואכן בשנתי ה-24 באי נתקלתי בפראים. זה היה כאשר אחד מקרבנות האדם הצליח להימלט מידיהם של הפראים ורץ אל כיווני. עזרתי לו להיפטר משוביו ובתמורה הוא העניק לי את חייו והפך לעבדי הנאמן ולאיש שיחה.
קראתי לו ששת (פריידיי) משום שהוא ניצול ביום השישי בשבוע.
החלטתי ללמד אותו להתנהג כבן אדם מן השורה כלומר לימדתי אותו לדבר אנגלית, לקרוא מהתנ"ך, והפכתי אותו לאדם דתי וכמובן גמלתי אותו מאכילת בני אדם.
ששת סיפר לי על בני עמו הקניבלים ועל חבורה של אירופאים ניצולים שחיים בקרבתם. החלטנו להציל את אותם שבויים וביניהם אביו של ששת ומלחים ספרדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה