סוף המסע

באחד הימים הגיעה ספינה אל חופי האי ובה צוות אנגלי שביצע מרד בקברניט ובאנשיו. אני יחד עם ששת וכמה מלחים נוספים הצלחנו להשתלט מחדש על הספינה ולשחרר את הקברניט ואנשיו ובתמורה הופקדה הספינה בידיי.
החלטתי לנצל הזדמנות זו ולהפליג חזרה לאנגליה.
 את האי השארתי בידי המלחים הספרדים ובידיו של ששת.
ב11 ביוני 1687 הגעתי לאנגליה אחרי 28 שנים, חודשיים ו19 יום על "אי הייאוש" ו35 שנה מחוץ למולדתי.
עניין אותי לדעת מה מצבה של אחוזתי בברזיל ולכן החלטתי להפליג לשם. כאשר הגעתי לליסבון , בירת פורטוגל , פגשתי בקברניט שהציל אותי, ראיתי כי אחוזתי המשיכה לשגשג ולאחר התלבטות רבה החלטתי למכור אותה ולחזור לאנגליה.
את דרכי לאנגליה עשיתי דרך היבשה מכוון שלא רציתי להפליג יותר בחיי. אתם בטח מבינים מדוע . תאמינו לי שגם דרך היבשה כמעט נטרפתי אני וחבריי על ידי להקה של זאבים, אך ניצלנו ואף צדנו דב.
ב-1694 לאחר געגועים רבים החלטתי לחזור אל "אי הייאוש" שם ביליתי את מרבית חיי.

חשוב לי לומר לכם כי אני לא מצטער על אף רגע במסע חיי ולמרות הסכנות שהיו בדרך למדתי להעריך את החיים וכי חשוב לדבוק במטרה ולהגשים כל חלום שבדרך ולהאמין בכוח ההישרדות כי מי יודע איפה הייתי היום ללא מסע זה.

ששת ואני

יום אחד בשנתי החמש עשרה על האי הסתובבתי באי כמו בכל יום, אך הפעם ראיתי טביעת רגל על החוף. השתגעתי מטביעת הרגל ונכנסתי ללחץ רב ובלתי מוסבר. מרוב הלחץ החלטתי להפוך את ביתי למבצר מוגן שבו הצבתי את הרובים כתותחים על החומה, ופיזרתי את הצאן במכלאה מוסווית.
ידעתי שעל האי ישנם פראים אוכלי אדם- קניבלים - משום שגיליתי בקצה השני שלו שרידים רבים של גולגולות ועצמות אדם. ואכן בשנתי ה-24 באי נתקלתי בפראים. זה היה כאשר אחד מקרבנות האדם הצליח להימלט מידיהם של הפראים ורץ אל כיווני. עזרתי לו להיפטר משוביו ובתמורה הוא העניק לי את חייו והפך לעבדי הנאמן ולאיש שיחה.
 קראתי לו ששת (פריידיי) משום שהוא ניצול ביום השישי בשבוע.
החלטתי ללמד אותו להתנהג כבן אדם מן השורה כלומר לימדתי אותו לדבר אנגלית, לקרוא מהתנ"ך, והפכתי אותו לאדם דתי וכמובן גמלתי אותו מאכילת בני אדם.
ששת סיפר לי על בני עמו הקניבלים ועל חבורה של אירופאים ניצולים שחיים בקרבתם. החלטנו להציל את אותם שבויים וביניהם אביו של ששת ומלחים ספרדים.

יומן מסע- הישרדות

שיגרת יומי על האי עברה בהקמת מקום מגורים שיגן עליי מפני חיות טרף ושיהיה קרוב למקור מים מתוקים.
בכל יום הכנתי כלי עבודה, בניתי שולחן,כיסא, מדפים, ארגזים ויצרתי סלי נצרים מעלי עצי דקלים כמו כן, למדתי לגדל אורז ולאפות לחם, לתפור בגדים, לגדל עדר עיזים ולביית תוכי.  בטח אינכם מבינים מאין לי כל אלה, אז אענה לכם כל אלה משרידי הספינה.
באחד הימים חליתי מאוד במחלת הקדחת שארכה מספר ימים וזו קירבה אותי מאוד אל ספר התנ"ך שהיה ברשותי.
בהמשך בניתי לי בית קיץ בעמק יפיפה במרכז האי, בו שהיתי בחלק מן הזמן.
לקראת סוף שנתי השלישית באי החלטתי לבנות ספינה גדולה אך לא הצלחתי להפעיל אותה.
בשנה השישית, הצלחתי לבנות ספינה, קטנה יותר ולצאת איתה לים אך לא להתרחק מן החוף.
כשניסיתי להתרחק מהחוף כמעט אבדתי בלב ים.