סוף המסע

באחד הימים הגיעה ספינה אל חופי האי ובה צוות אנגלי שביצע מרד בקברניט ובאנשיו. אני יחד עם ששת וכמה מלחים נוספים הצלחנו להשתלט מחדש על הספינה ולשחרר את הקברניט ואנשיו ובתמורה הופקדה הספינה בידיי.
החלטתי לנצל הזדמנות זו ולהפליג חזרה לאנגליה.
 את האי השארתי בידי המלחים הספרדים ובידיו של ששת.
ב11 ביוני 1687 הגעתי לאנגליה אחרי 28 שנים, חודשיים ו19 יום על "אי הייאוש" ו35 שנה מחוץ למולדתי.
עניין אותי לדעת מה מצבה של אחוזתי בברזיל ולכן החלטתי להפליג לשם. כאשר הגעתי לליסבון , בירת פורטוגל , פגשתי בקברניט שהציל אותי, ראיתי כי אחוזתי המשיכה לשגשג ולאחר התלבטות רבה החלטתי למכור אותה ולחזור לאנגליה.
את דרכי לאנגליה עשיתי דרך היבשה מכוון שלא רציתי להפליג יותר בחיי. אתם בטח מבינים מדוע . תאמינו לי שגם דרך היבשה כמעט נטרפתי אני וחבריי על ידי להקה של זאבים, אך ניצלנו ואף צדנו דב.
ב-1694 לאחר געגועים רבים החלטתי לחזור אל "אי הייאוש" שם ביליתי את מרבית חיי.

חשוב לי לומר לכם כי אני לא מצטער על אף רגע במסע חיי ולמרות הסכנות שהיו בדרך למדתי להעריך את החיים וכי חשוב לדבוק במטרה ולהגשים כל חלום שבדרך ולהאמין בכוח ההישרדות כי מי יודע איפה הייתי היום ללא מסע זה.

ששת ואני

יום אחד בשנתי החמש עשרה על האי הסתובבתי באי כמו בכל יום, אך הפעם ראיתי טביעת רגל על החוף. השתגעתי מטביעת הרגל ונכנסתי ללחץ רב ובלתי מוסבר. מרוב הלחץ החלטתי להפוך את ביתי למבצר מוגן שבו הצבתי את הרובים כתותחים על החומה, ופיזרתי את הצאן במכלאה מוסווית.
ידעתי שעל האי ישנם פראים אוכלי אדם- קניבלים - משום שגיליתי בקצה השני שלו שרידים רבים של גולגולות ועצמות אדם. ואכן בשנתי ה-24 באי נתקלתי בפראים. זה היה כאשר אחד מקרבנות האדם הצליח להימלט מידיהם של הפראים ורץ אל כיווני. עזרתי לו להיפטר משוביו ובתמורה הוא העניק לי את חייו והפך לעבדי הנאמן ולאיש שיחה.
 קראתי לו ששת (פריידיי) משום שהוא ניצול ביום השישי בשבוע.
החלטתי ללמד אותו להתנהג כבן אדם מן השורה כלומר לימדתי אותו לדבר אנגלית, לקרוא מהתנ"ך, והפכתי אותו לאדם דתי וכמובן גמלתי אותו מאכילת בני אדם.
ששת סיפר לי על בני עמו הקניבלים ועל חבורה של אירופאים ניצולים שחיים בקרבתם. החלטנו להציל את אותם שבויים וביניהם אביו של ששת ומלחים ספרדים.

יומן מסע- הישרדות

שיגרת יומי על האי עברה בהקמת מקום מגורים שיגן עליי מפני חיות טרף ושיהיה קרוב למקור מים מתוקים.
בכל יום הכנתי כלי עבודה, בניתי שולחן,כיסא, מדפים, ארגזים ויצרתי סלי נצרים מעלי עצי דקלים כמו כן, למדתי לגדל אורז ולאפות לחם, לתפור בגדים, לגדל עדר עיזים ולביית תוכי.  בטח אינכם מבינים מאין לי כל אלה, אז אענה לכם כל אלה משרידי הספינה.
באחד הימים חליתי מאוד במחלת הקדחת שארכה מספר ימים וזו קירבה אותי מאוד אל ספר התנ"ך שהיה ברשותי.
בהמשך בניתי לי בית קיץ בעמק יפיפה במרכז האי, בו שהיתי בחלק מן הזמן.
לקראת סוף שנתי השלישית באי החלטתי לבנות ספינה גדולה אך לא הצלחתי להפעיל אותה.
בשנה השישית, הצלחתי לבנות ספינה, קטנה יותר ולצאת איתה לים אך לא להתרחק מן החוף.
כשניסיתי להתרחק מהחוף כמעט אבדתי בלב ים. 

יומן מסע- חלק א'

לאחר ארבע שנים, כשהצלחתי בעסקי המטעים, גבר עליי יצר הנדודים והחלטתי להצטרף להפלגה של סוחרים ובעלי אחוזות.
במסע זה, תקפה את הספינה סערה גדולה כך שבכל מספר דקות התנפצו עלינו גלים גבוהים וחזקים.
 כשהסתכלתי סביבי כל מה שראיתי היה חורבן וחששתי מאוד לחיי ולחיי הנוסעים הנוספים שעל הספינה.
 לאחר שעות רבות גיליתי כי הספינה טובעה וכי אני נמצא על אי בודד,שומם ונידח .
הבנתי כי כל אנשי הספינה נספו ורק אני שרדתי.
החלטתי לבלות את הלילה על צמרת עץ מחשש לטורפים.
בבוקר כשהתעוררתי החלטתי לצאת ולאסוף מהספינה ההרוסה את מה שנותר בה ויכול לעזור לי לשרוד על אי זה.
אספתי מוצרי מזון, אלכוהול, בגדים, כלי עבודה, נשק ותחמושת, וגם כלב ושני חתולים.
כשחזרתי אל החוף החלטתי להעריך את מצבי וגיליתי כי אני נמצא על אי המוקף ים מכל צידיו פרט לשני איים קטנים במרחק.

תולדות חייו של רובינזון קרוזו

שלום, שמי רובינזון קרוזו ונולדתי  ביורק שבאנגליה ב-1632. 

אבי היה מהגר מברמן ,הוא צבר רכוש רב מעיסוקו במסחר,  אמי, ששם נעוריה היה רובינזון, הייתה ממשפחה בעלת ייחוס במקום, והוא מקור שמי .
אני השלישי מבין אחיי.

אבי רצה שאהיה איש עסקים ואף אלמד עריכת דין ,הוא ניסה לשכנע אותי להישאר ביורק והסביר לי כי הרבה רוצים מעמד חיים כמו שלנו מעמד ביניים, אך מה שעניין אותי זה לנדוד ולחיות חיים של ימאי.
יום אחד פשוט עזבתי והפלגתי ללונדון. כבר במסע זה הספינה כמעט טבעה ,אך זה לא מנע ממני להפסיק להפליג והמשכתי לגינאה.
מגינאה המשכתי למסע רצוף אסונות ,שבו נלקחתי בשבי על ידי שודדי ים טורקים והפכתי לעבדו של קברניט הספינה בביתו שבמרוקו. לאחר שנתיים הצלחתי להימלט משם בספינת דיג ביחד עם נער מורי, אחרי שבילינו לילה בסירה ירדנו למחרת אל החוף כדי לחפש מים.
המשכנו בחיפוש אחר ספינה נוספת לאורך החוף ונתקלנו בחבורה של פראים,טובי לב שהציעו לנו מזון, בתמורה הצעתי להם נמר שצדתי בחוף.
לבסוף לאחר כל החיפושים נאספנו על ידי ספינה פורטוגלית איתה הגענו לברזיל.
בברזיל חברתי לבעל אחוזת מטעים שלימד אותי את רזי העבודה ולבסוף אני עצמי 

הפכתי לבעל אחוזת מטעים.